140 עמודים (ברוטו) מכילים בתוכם גודש דחוס של סיפורי תנ"ך ומרכיבים את "קין", הספר האחרון שכתב סאראמאגו לפני מותו. קוצר יריעת היצירה מבטא את החולשה המרכזית בנובלה.
אי אפשר שלא להשוות את "קין" לאחת מיצירות המופת של סאראמאגו – "הבשורה על פי ישו". בראשון הסופר יוצא נגד אלוהים וערכי המוסר הנובעים מהדת דרך סיפורי התנ"ך ובשני דרך הברית החדשה. הבעיה היא, שמתחת לשוני הנרטיבי מסתתרים הבדלים אחרים, הפוגמים ב"קין". מזל שגם סאראמאגו חצי-אפוי הוא מספר סיפורים טוב יותר מכותבים רבים אחרים, ובמיוחד כשהוא משחק במגרש הביתי הישן והטוב ומתריס שוב דרך האתאיזם המפורסם שלו. נדמה שיותר מכל חסרה בספר סבלנות בכתיבה וסאראמאגו פשוט לא השקיע יותר מדי. השילוב הייחודי והבלתי אפשרי שהוא יצר בין כתיבה פואטית ומעמיקה, הומור סרקסטי, ובוטות ישירה משתטח ומוקצן בעיקר לשני המרכיבים האחרונים, וחבל.
סאראמאגו משמיע טיעונים שחוקים כשהוא יוצא במרירות זועמת וסמי-פרובוקטיבית כנגד אלוהים המואנש. הטענה המרכזית והבנאלית היא שאלוהים ("האיש הרע") יצר מוסר אנושי מעוות שמלווה אותנו מאז ועד היום. כולנו צאצאיו של קין, שהוא אמנם רוצח, אך אשמתו מוטלת בספק ("הלוא יכולת למנוע את זה" קין טוען בקלישאה הראשונה כנגד האל). כתוצאה מכך, נגזר עלינו לסחוב חטוטרת של חטא קדמון על לא עוול בכפינו ובמקביל לנסות ולהיות בני אדם הגונים בעולם לא הוגן. פרדוקס לא פשוט.
קין, הנוסע בזמן בין סיפורי התנ"ך, נוכח גם בסצנת עקידת יצחק. העלילה המקובלת משתנה, כשקין מציל את יצחק ממוות לפני בוא המלאך. סאראמאגו, כניטשה לפניו, הבין שבעולם בו אלוהים נכשל בתפקידו יש להחליפו בעצמך ולמצוא משמעות דרך מוסר אישי, הנמצא גם מעבר למוסר המקובל. בנוסף לתובנה, קין מתנסה בסקס הדוניסטי והרפתקאות לרוב. אכן חיים קשים, אך בוודאי לא משעממים.
